Vayedaber

Simple Havroutah

Nazir

Daf 54a

דְּאָמַר מָר: טוּמְאָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת. וְאִילּוּ גַּבֵּי נְגִיעָה, אָמַר רַב יְהוּדָה, תַּנְיָא: ''(וְכָל) הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל'', ''בַּעֶצֶם'' — זֶה עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, ''אוֹ בֶחָלָל'' — זֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַחַי וְאֵין בּוֹ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה,

Traduction

As the Master said: Ritual impurity in a sealed grave breaks through and ascends and breaks through and descends, so that the grave imparts impurity like the corpse itself. While with regard to contact with these sources of impurity, Rav Yehuda said that it is taught in a baraita that the verse ''and upon him that touched a bone, or the slain, or the dead, or the grave'' (Numbers 19:18) is expounded as follows: ''A bone''; this is a bone that is a barley-grain-bulk. ''Or the slain''; this is a limb slain, i.e., severed, from the living, which does not contain enough flesh for it to heal.

Rachi non traduit

דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. ונעשה קבר כגופו של מת עצמו והמהלך עליו אע''פ שאין נוגע אלא מאהיל טמא:

ואילו גבי נגיעה אמר רב יהודה תניא. דעד כאן מיירי בטומאת אהל מדכתיב ביה על פני השדה ומכאן ואילך בנגיעה דהא הדר ביה קרא ואמר וכל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר:

Tossefoth non traduit

דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר ועוד דקבר דהכא מטמא אפילו שלא כנגד הטומאה:

ואילו גבי נגיעה תניא וכל הנוגע בעצם או בחלל עצם זו עצם כשעורה בחלל זו אבר הנחלל מן החי ואין בו כדי להעלות ארוכה או במת זה אבר הנחלל מן המת ואין בו כדי להעלות. כולהו קראי וכולהו דרשות איירי לענין מגע:

''אוֹ בְּמֵת'' — זֶה אֵבֶר הַנֶחְלָל מִן הַמֵּת, ''אוֹ בְקָבֶר'' — אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה קֶבֶר שֶׁלִּפְנֵי הַדִּיבּוּר.

Traduction

The baraita continues its interpretation of the verse. ''Or the dead''; this is a limb slain from a corpse, which is not covered by enough flesh for it to heal were he alive. ''Or the grave''; Reish Lakish said: This is a grave that contained a corpse from before the time the command of these halakhot was given to the Jewish people. These graves render people and items ritually impure by contact, but do not carry the halakhot of impurity imparted in a tent.

Rachi non traduit

ה''ג במת זה המחולל מן המת. ואין עליו בשר כראוי:

או בקבר אר''ל זה קבר שלפני הדיבור. כלומר שהעובדי כוכבים מטמאין במגע אע''פ שאין מטמאין באהל כדתניא קברי העובדי כוכבים אין מטמאין באהל אלא בנגיעה וכל שהיה קודם הדיבור קודם מתן תורה בין של עובדי כוכבים בין של ישראל קרי ליה קבר בן נח וקבר העובדי כוכבי' לאחר הדיבור כקודם הדיבור שאין מטמאין באהל לפי שלא ניתנה להם תורה ומש''ה קרי ליה קבר שלפני הדיבור:

Tossefoth non traduit

או בקבר רשב''ל אמר זה קבר שלפני הדיבור. שקודם מתן תורה וצ''ע לרבנן דר''ש דאמרי (יבמות ד' סא.) אף קברי עובדי כוכבי' מטמאין באהל דלא דרשינן אדם אתם אתם קרויין אדם וכו' אמאי איצטריך [או בקבר] וי''ל דר''ש היא מיהו קשה דהרי גבי נגיעה מודה ר''ש דקברי עובדי כוכבים מטמאין במגע ובמשא כדאמר רבינא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ד' סא.) ודוחק לומר דלא כרבינא והריב''א פירש קבר שלפני הדיבור גם אותן שמתו קודם מתן תורה קודם שנאמרה פרשת טומאת מת דס''ד אמינא אדם כי ימות באהל מפרשה זו ואילך וכיוצא בזה יש בפ' בתרא דהוריות (ד' י.) דמצריך פסוק לזב שלפני הדיבור משום דסד''א איש איש כי יהיה זב מבשרו מכאן ואילך ומקשינן לר''ש אמאי הוה רבי בנאה מציין מערת המכפלה בפרק חזקת הבתים (ב''ב נח.) והא קודם מתן תורה לר''ש לא מטמא באהל ובפ''ק דמ''ק (ד' ה.) אמרי' דאין מציינים [על דבר שאינו] מטמא באהל ואומר הריב''א דשפיר קרייה אדם אדם הראשון ואברהם האדם הגדול בענקים א''נ דקסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר הדיבור שלאחר מתן תורה:

הַאי אֵבֶר מִן הַמֵּת, הֵיכִי דָמֵי? אִי דְּאִית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה הַיְינוּ הַנּוֹגֵעַ בַּעֶצֶם! אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, וַאֲפִילּוּ הָכִי רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ!

Traduction

The Gemara asks: With regard to this limb from a corpse, which is listed above as imparting ritual impurity by contact, what are the circumstances of the case? If the limb contains a bone that is a barley-grain-bulk, this is included in the halakha of one who touches a bone, and it was already taught that a bone imparts impurity by contact. Rather, it must be that it does not contain a bone that is a barley-grain-bulk, and even so the Merciful One includes it in the halakhot of impurity, despite the fact that it does not contain enough flesh. This indicates that a nazirite shaves for a limb of this kind, in accordance with the opinion of Reish Lakish.

Rachi non traduit

והאי אבר מן המת. ומן החי שנחלל היכי דמי אי דאית בהו עצם כשעורה הא אירבו להו מהנוגע בעצם או בחלל אלא לאו דלית בהו עצם כשעורה ולא בשר כראוי וקא מרבי ליה רחמנא הילכך הואיל ואיתרבי ליה ליהוי נזיר מגלח עליו:

Tossefoth non traduit

אלא דלית ביה עצם כשעורה ואפי' הכי מטמא ורחמנא רבייה. כיון שיש בו אבר שלם ור' יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה כשעורה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו אם אינו ענין לנוגע דנפקא ליה מהנוגע בעצם תנהו לענין משאו דעצם כשעורה מטמא במשא וקצת קשה דא''כ מאי קאמר או במת זה אבר הנחלל מן המת ואית בו [כשעורה] לימא זו עצם כשעורה:

אָמַר לָךְ רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם דְּאִית בֵּיהּ. וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמַגָּעוֹ — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַשָּׂאוֹ.

Traduction

The Gemara responds: In answer to this proof of Reish Lakish, Rabbi Yoḥanan could have said to you: Actually, you should explain that it does contain a bone the volume of a barley-grain-bulk, and if it does not need to refer to the matter of its contact, as the verse explicitly states: ''Anyone who touches a bone,'' have it refer to the matter of its carrying, i.e., that one who carries it is also rendered ritually impure.

Rachi non traduit

ורבי יוחנן אמר לך לעולם דאית ביה. עצם כשעורה ואם אינו ענין למגעו דנפקא ליה מהנוגע בעצם תנהו ענין למשאו אבל אם אין העצם כשעורה ולא בשר כראוי לעולם אין טומאתו כלום ואין הנזיר מגלח עליו:

וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר וְכוּ'.

Traduction

§ The mishna taught with regard to any nazirite who became impure from one of the listed sources of impurity: And a priest sprinkles the ashes of the red heifer on him on the third and on the seventh days, and he negates all the previous days he counted toward his naziriteship, and he does not begin counting a fresh term of naziriteship until after he becomes pure and brings his offerings.

Rachi non traduit

ואינו מתחיל. למנות נזירות דטהרה עד שיטהר כו':

אִיבַּעְיָא לְהוּ: הָא דְּקָתָנֵי ''עַד שֶׁיִּטְהַר'', בַּשְּׁבִיעִי קָאֵי — עַד דְּעָבֵיד הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, וּמַנִּי — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. אוֹ דִילְמָא בַּשְּׁמִינִי קָאֵי, וּמַאי ''עַד שֶׁיִּטְהַר'' — עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו. וּמַנִּי — רַבָּנַן הִיא?

Traduction

A dilemma was raised before the Sages: What is the meaning of that which is taught that a nazirite does not start counting until he is purified? Does the mishna refer to one who is standing on the seventh day of his purification and mean: Until he performs the requisite waiting for sunset? And whose opinion is it? It is the opinion of Rabbi Eliezer, who rules that a nazirite starts counting from the eighth day, even before he brings his offerings. Or perhaps it is referring to one who is standing on the eighth day. And then, what is the meaning of: Until he is purified? It means: Until he brings his offerings. And who is the author of this opinion? It is the Rabbis, who maintain that he begins his fresh period of naziriteship only after he has sacrificed his offering of impurity (see 18b).

Rachi non traduit

איבעיא להו הא דקתני עד שיטהר בשביעי קאי. כלומר עד דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני:

ומני ר''א היא. דאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל נזיר ד' יח:) מתחיל ומונה מיד משום וקדש את ראשו ביום ההוא אע''פ שלא הביא קרבנותיו:

או דלמא. מאי עד שיטהר דקאמר עד שיביא קרבנותיו דפרושי קמפרש:

ומני רבנן היא. דפליגי עליה ואמרי דאין מתחיל למנות עד שיביא אשמו דהיינו לאחר הבאת קרבנותיו וכל זמן שלא הביא קרבנותיו אינו מתחיל ואי איכא ספרים דכתיב בהו ומני ר''ש היא לאו שבשתא היא דברייתא תני לה להא דרבנן כר''ש:

Tossefoth non traduit

ואינו מתחיל למנות עד שיטהר ויביא קרבנותיו ואיבעיא ליה עד שיטהר. דמתני' בשביעי קאי דלאחר שטבל והזה וגלח ומתחיל מאותו יום למנות נזירות טהרה ויביא קרבנותיו בשמיני ומני ר''א היא דאמר לעיל פרק מי שאמר (נזיר ד' יח:) מתחיל ומונה מיד פירוש שמתחיל ומונה משביעי כדפי' שם או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר שיביא קרבנותיו ומני רבנן היא דאמרי וקדש ראשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו:

תָּא שְׁמַע, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ''מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד'', הָא רֵישָׁא מַאי ''עַד שֶׁיִּטְהַר'' — עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבְּנוֹתָיו, וּמַנִּי — רַבָּנַן הִיא דְּאָמְרִי: נְזִירוּת דְּטָהֳרָה עַד שְׁמִינִי לָא חָיְילָא.

Traduction

The Gemara answers: Come and hear a resolution of this dilemma from the fact that it teaches in the latter clause of the next mishna that a nazirite who does not have to bring an offering starts counting immediately after the conclusion of his seven days of purification. The Gemara infers from this mishna: If so, what is the meaning of the different term used in the first clause: Until he is purified? It means until he brings his offerings, and whose opinion is it? It is that of the Rabbis, who say that the naziriteship of purity does not commence until the eighth day.

Rachi non traduit

מדקתני סיפא. אבל הסככות כו' מתחיל ומונה מיד מיום שביעי לפי שאינו מביא קרבן מכלל דרישא דאית ביה קרבן:

מאי עד שיטהר. דקאמר עד שיביא קרבנותיו במשמע דהיינו שמיני ומני רבנן היא דאמרי נזירות דטהרה עד יום שמיני לא חיילא:

Tossefoth non traduit

ת''ש מדקתני מתחיל ומונה מיד. בהדי הנך שאין הנזיר מביא קרבן טומאה ומזה בשלישי ובשביעי ומתחיל ומונה מיד דהיינו בשביעי שהרי אינו זקוק להביא קרבן טומאה האמר ברישא עד דקתני ולא קתני מתחיל ומונה מיד כמו בסיפא שמע מינה דרישא עד שיטהר ויביא קרבנותיו קאמר ומני רבנן היא:

מַתְנִי' אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס,

Traduction

MISHNA: The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones.

Rachi non traduit

מתני' אבל הסככות. דהיינו אילן המיסך על הארץ ויש טומאה תחת נוף בא' מהן ואינו ידוע כנגד מי:

וכן תחת אבנים הפרועות. היוצאות חוץ מן הגדר וטומאה תחת אחת מהן ואינו ידוע לאדם והלך נזיר תחתיהן:

ובית הפרס. שדה שנאבד בה קבר ונחרש:

וארץ העמים. שנזר בארץ ובתוך ימי נזירותו יצא ונכנס לארץ העמים אין הנזיר מגלח:

Tossefoth non traduit

סככות ופרעות. מפ' בגמ' [מאי ניהו]:

בית הפרס. שדה שנחרש בו קבר [ועד ק' אמה] חשו חכמים שמא דלדל המחרישה בעצמות ונשתייר שם עצם כשעורה וליכא טומאה אלא מדרבנן:

וארץ העמים. דגזרו בה רבנן טומאה כדאמר בפ''ק דשבת (ד' טו.):

וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרוֹבַע עֲצָמוֹת, וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וּבִימֵי סְפָרוֹ, וּבִימֵי גְמָרוֹ — עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ.

Traduction

The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna.

Tossefoth non traduit

הגולל והדופק. פרש''י בפ''ק דכתובות (דף ד:) גולל זה כיסוי הארון ודופק הוא דופן של צדדין וקשה לר''ת דאמר בפ' בהמה המקשה (חולין עב.) על פני השדה לרבות גולל ודופק משמע דגלויין הן גולל ודופק ואלו מכוסין הן ופר''ת דגולל הוא המצבה ודופק אבנים שהמצבה נשענת בהן ובמקום אחר מפורש באורך:

ורביעית דם ואהל ורובע עצמות. [אע''פ שמטמאין באהל אין הנזיר מגלח עליהן ובדין הוא דהוה ליה למתני פחות מחצי לוג דם או פחות מחצי קב אלא נקט שיעורים המפורשין בפ''ק דאהלות שהן מטמאין באהל]:

וכלים הנוגעים במת. דכי ימות מת עליו אמרה תורה [ובגמ' מפ' באיזו כלים איירי]:

וימי ספרו וימי גמרו. פי' נזיר שמנה מקצת נזירות ונצטרע בין ימי גמרו דהיינו ימי חלוטו שהחליטוהו לטומאה ובין ימי ספרו אחר שהוחלט וראה הכהן והנה נרפא הנגע מן הצרוע ומביא צפורים ומגלח ונכנס במחנה ישראל וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שאסור בתשמיש וביום [השביעי מגלח] ובשמיני מביא קרבנות צרעתו ואותן ימים קרויין ימי ספרו ואין עולין לימי נזירות ואינן מבטלין את הקודמים (וכתב בנזיר) ואיצטריך למיתני [ספרו וגמרו] דאי תנא ספרו ה''א אבל ימי גמרו דחמירי סותר ואי תנא גמרו ה''א אבל ספרו דקיל עולה וצריך עיון דלא ליתני אלא ספרו וליכא למימר אבל גמרו סותר דא''כ מאי נפקא מינה במה שימי ספרו אינו סותר הרי כבר סתר מטעם ימי גמרו:

על אלו אין הנזיר מגלח. לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו שהרי [הוא צריך] לגלח בשביל צרעתו אלא קאי אשארא שאין מגלח כדין נזיר טמא:

וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי,

Traduction

And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification,

Tossefoth non traduit

ומזה. בגמ' משמע דלא קאי אכלים הנוגעים במת דמיירי בכלי עץ ואין אדם הנוגע בהם צריך הזאה [וכן לא קאי אימי גמרו ואימי ספרו דאין טעון הזאה] אלא קאי אשארא ארביעית דם וגולל ודופק:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source